<h1>יבין שמועה לרשב"ץ הלכ' טרפות</h1>
<h2>דף קד.</h2>
והיתה התחלת זה המאמר בכ"ג יום לירח מרחשון וההשלמה בכ"ב ימים לירח כסלו שנת חמשת אלפים ומאתים שהיה שנת ה' חפץ למען צדק"ו יגדיל תורה ויאדיר ואני משנותי לסוף לשוני ע"ט סופר מהיר שנת יהיה צמח ה' לצב"י ולכבו"ד ויבא בע"ה אחר זה דיני טריפות הריאה. וזה עוד לשונו ז"ל ראיתי להוסיף פ' זה מתנה לתלמידים לפי שהוא דבר נהוג תמיד. האומר לחבירו צא וקנה לי בהמ' והלך וקנה הרי הוא באחריותו ואין אחד מהם יכול לחזור בו אעפ"י שאין שם קנין דבשליחות לא בעי קנין כמו שמוכח בפרק האיש מקדש ובפ' המביא ובמקומות אחרים מהתלמוד וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מכירה ואף עדים אינו צריך אם מודים זה לזה דלא איברו סהדי אלא לשקרי כמו שנאמר בקידושין בפרק האומר [ס"ה ע"ב] וכן כתב הרב ז"ל בפ"א מהלכות שלוחין ואחר שקנה הבהמה אם אמר לו שקנא' בשבילו ואח"כ חוזר בו ואומר שלא קנאה בשבילו נראה שאינו נאמן שכיון שהודה שבשליחות קנאה הודאתו היתה הודאה דחזקת שליח עושה שליחותו כמו שאמרו בפרק בכל מערבין [ל"א ע"ב] ובמסכת נזירות [י"ב ע"א] וכיון דאי אשכחיה אמר ליה דבשליחותו קנאה אינו יכול לחזור בו ואפי' אומר לחבירו טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן אי אמר ליה הכי כי אשכחיה כמו שנזכר בפרק הנזיקין [נ"ד ע"ב] וכ"ש בנדון הזה שהוא נאמן לומר דבשליחותו קנאה ואין אחד מהם יכול לחזור בו. ואם יש ביניהם הכחשה זה אומר לא אמרת לי כלום ולא קניתיה בשבילך וזה אומר אני אמרתי לך שתקנה לי בשבילי וכן אמרת לי שבשבילי קנית אותה או אם יש ביניהם טענה בסך הבהמה זה אומר בכך קנית אותה וזה אומר לא כי אלא בכך אם יש עדים ביניהם יעשו כדבריהם ואם יש עד אחד אשר בעדותו יתחייב שכנגדו ישבע המכחישו שבועת התורה ואם לא ירצה לישבע נאמן שכנגדו בלא שבועה ויטול כמו שהוא מוכח בפ' שבועת העדות [מ"א ע"א] ואם אין שם אפילו עד אחד אם התובע טוען טענת בריא ישבע הכופר שבועת היסת ויפטר ואם עד אחד מעיד כדבריו פטור בלא שבועה לפי שעד אחד פוטר משבועת היסת כהסכמת כל המפרשים ז"ל ואם אין לו עד ורוצה להפך השבועה על שכנגדו רשאי הוא ואם אינו רוצה לקבל עליו שישבע יפטר הנתבע ואם אין שם טענת בריא אלא טענת שמא אין לו עליו אלא חרם סתם. ואם יודה זה לזה או יתברר בעדים שהבהמה נקנית בשליחותו אם נמצאת טריפה היא באחריותו ואם הם רבים משותפים בה היא באחריות כלם כל אחד לפי חלקו בבהמה זהו דין הקונה בהמה בשליחות אחרים. אבל הקונה בהמה לעצמו בלא שליחות אחרים ואחר כך מוכרה להם זה נקרא ספסר בגמ' בפ"א מע"ז [ט"ו ע"א] ובפ' המפקיד [מ"ב ע"ב] ובפרק אי זהו נשך [ס"ג ע"ב] בשני מקומות והוא שלוקח מזה ומוכר לזה ואינה באחריות הקונה להתחייב בה אם אירע בה הפסד עד שיזכו בה בדרך הקנאה במשיכה או בקנין סודר ולענין מי שפרע בנתינת מעות וכן אם נשחטה במצותם הרי היא באחריותם ואינם יכולים לחזור בהם אעפ"י שקודם שחיטה היו יכולין לחזור להם לפי שבשעת שחיטה נקנית להם כיון שנשחטה במצותם וברשות מוכר שהרי עיקר שליחות לא למדנו אלא מושחטו אותו כל קהל עדת ישראל [שמות י"ב] שאין שוחט אלא אחד בשליחות כלם כמו שנאמר בפ"ב מקדושין [מ"א ע"ב] ודומה לנמנין בפסח שקודם שחיטה יכולין למשוך ידיהם ממנו ולא לאחר שחיטה כמו שנאמר בפסחים בפרק האשה [פ"ט ע"א] וה"ה לענין קנייה שהרי נעשה בה מום בשליחותם וברשות מוכר שהשחיטה קלקול הוא בבהמה כמו שנז' בראשון מחולין [ח' ע"א] וכן שותפין שגנבו וטבח אחד מהם ברשות חבירו חייב בארבעה וחמשה כאלו טבחה הוא כמו שנזכר בפרק מרובה [ע"ח ע"ב] ובפ' שנים אוחזים [ח' ע"א] וכיון שעל ידי שליחותן נתקלקלה הבהמה נתחייבו באחריותה שהרי אמרו בראשון מקמא [י"א ע"א] שמין לניזקין וגם המוכר אינו יכול לחזור בו שהרי ברשותו צוו לשחטה ובשחיטה זו נתחייבו באחריותה ואם נמצאת טריפה היה מחלק רבי' אפרים בין טריפות מחמת מכה וכיוצא בו שאמרו בגמ' בפרק אלו טריפות [נ"א ע"א] שאם הוגלד פי המכה בידוע שקודם שלשה ימים נטרפה והוי מקח טעות כיון שאינו טריפות דגופא דבטריפות דגופא לא הוי מקח טעות משום דהיא מילתא דשכיחא וסבור וקבול דהוה ליה לוקח לאתנויי וכיון דלא אתני לא הוי מקח טעות ורבינו הרמב"ן ז"ל חלק עליו ואמר שאין המוכר בעלי מומין מעמיד מקחו מפני שמצויין הרבה ראיות לדבריו אפילו בטריפות המסופקות כגון הרבה סרכות שיש אוסרים ויש מתירים דהא איפשר ליה למוכר למימר זיל איתי ליה ראיה דטריפה היא ושקול כדאמרינן בפרק הגוזל [צ"ט ע"ב] גבי (מגרוזיתא) [מגרומתא] דאתאי קמי דרב ופטריה לטבחא מלשלומי משום דמספקא ליה אי כרב יוסי בר יהודה אי כרבנן אפ"ה סובר רבינו ז"ל דמקח טעות הוי דלא גרעי סרכות של חשש אסור ממומין דכל שהוא מום שפוגם אצל בני אדם עושה מקח טעות וסרכה זו מום גדול הוא אצלם ופוחת דמים הוא שהרי נהגו בו איסור הילכך מקח טעות עבד ע"כ לשון רבינו ז"ל ואף לפי דבריו ז"ל איפשר לומר שאם נמצאו טריפות בריאה שהיה איפשר לעמוד עליו בבדיקה קודם שנחתכה כגון שנמצא בה מחט ונאסרה מן הספק שבזה הוא פטור המוכר דמספקא לא מחייבינן ליה אם ניטל הדמים שהמוציא מחבירו עליו הראיה כדאיתא בפ' המדיר [ע"ו ע"ב] וכן הורו חכמים ז"ל כמו שכתוב בספר ארחות חיים וכל זה הוא במוכר בהמתו לאחרים אבל במה שנוהגים שאחד קונה ואח"כ משתתפין עמו אחרים נראה דפטור דאדעתא דהכי נשתתפו עמו שיהי' ההפסד עליה' כיון שנהגו בכך וכיון שנשחטה במצות כלם ההפסד הוא על כלם והרי הוא כאלו התנו בפי' והמקום ימלא חסרונם. ומהטוב הצפון לצדיקי' ימלא בטנם. בד"ח לב"א.
